הרפס-זוסטר
  • הרפס זוסטר, או שלבקת חוגרת, נגרמת על ידי הפעלה מחדש של נגיף מסוג ווריצלה, הגורם לאבעבועות רוח. 
    מוערך כי קיימים כמיליון מקרים חדשים בארצות הברית מדי שנה, וכי הסיכון ללקות בתופעה במהלך החיים עומד על 30%.
    חולים עם דיכוי של מערכת החיסון הם בעלי סיכון הגדול  פי 20 עד 100 לפתח הרפס זוסטר.
    המחלה בדר"כ מתייצגת עם אחד או כמה מהתסמינים הבאים: כאבי ראש, חום לא מאוד גבוה, תחושות חריגות בעור במשך יומיים עד שלושה ימים לפני הופעת הפריחה הקלאסית, הנראית כמו כתמים בולטים על גבי העור. הפריחה היא בדרך כלל חד צדדית, מוגבלת לדרמטום (איזור בעור המעוצבב על ידי אותו עצב בודד) יחיד, ובדרך כלל מתקדמת לכדי שלפוחיות בעלות תוכן צלול ​​אשר הופך לנוזל עכור במשך שבעה עד 10 ימים לפני במתחיל להיגליד ולהיעלם. 
    רפס זוסטר יכול להיות מטופל עם תרופות נוגדות הרפס כגון Acyclovir במינון 800 X חמש פעמים ביום  או Valacyclovir במינון 500 3X ביום בבליעה לכשבוע ימים. לעיתים נמלווה בסטרואידים. רצוי להתחיל בטיפול בתוך 72 שעות מרגע הופעת הפריחה. הסיבוך הנפוץ ביותר הינו Postherpetic neuralgia, המופיע באחד מכל חמישה חולים. הוא מוגדר ככאב בעור בפיזור "דרמטום" (איזור חד צדדי מוגבל) ונמשך לפחות 90 ימים לאחר מחלת ההרפס זוסטר החריפה.
    הטיפול ב Postherpetic neuralgia מתמקד בשליטה בתסמינים וכולל מדבקות לידוקאין או ג'ל קפסאיצין (זוסטירקס), גבאפנטין בכדורים, ליריקה, או נוגדי דיכאון טריציקלי.
    החיסון כהגד וירוס הזוסטר מקטין את ההיארעות של הרפס זוסטר ומאושר למתן מגיל 50 שנים ומעלה.