הרפס זוסטר, או שלבקת חוגרת, הינה פריחה כואבת הנגרמת על ידי הפעלה מחדש של נגיף מסוג ווריצלה, הגורם לאבעבועות רוח.
מוערך כי קיימים כמיליון מקרים חדשים בארצות הברית מדי שנה, וכי הסיכון ללקות בתופעה במהלך החיים עומד על 30%.
חולים עם דיכוי של מערכת החיסון הם בעלי סיכון הגדול פי 20 עד 100 לפתח הרפס זוסטר.
המחלה בדר"כ מתייצגת עם אחד או כמה מהתסמינים הבאים:
כאבי ראש
חום לא מאוד גבוה
תחושות מוזרות בעור במשך יומיים עד שלושה ימים לפני הופעת הפריחה
פריחה הנראית כמו שלפוחיות בולטות על גבי רובד אדמדם.
הפריחה היא בדרך כלל חד צדדית, מוגבלת לדרמטום (איזור בעור המעוצבב על ידי אותו עצב בודד) יחיד, ובדרך כלל מתקדמת לכדי שלפוחיות בעלות תוכן צלול אשר הופך לנוזל עכור במשך שבעה עד 10 ימים לפני שמתחיל להגליד ולהיעלם.
הרפס זוסטר יכול להיות מטופל עם תרופות נוגדות הרפס כגון Acyclovir במינון 800 X חמש פעמים ביום או Valacyclovir במינון 1000 3X ביום בבליעה לכשבוע ימים. לעיתים הטיפול מלווה בסטרואידים. רצוי להתחיל בטיפול בתוך 72 שעות מרגע הופעת הפריחה.
הסיבוך הנפוץ ביותר הינו Postherpetic neuralgia, המופיע באחד מכל חמישה חולים. הוא מוגדר ככאב בעור בפיזור "דרמטום" (איזור חד צדדי מוגבל) ונמשך לפחות 90 ימים לאחר מחלת ההרפס זוסטר החריפה.
הטיפול ב Postherpetic neuralgia מתמקד בשליטה בתסמינים וכולל מדבקות לידוקאין או ג'ל קפסאיצין (זוסטירקס), גבאפנטין בכדורים, ליריקה, או נוגדי דיכאון טריציקליים.
החיסון כנגד וירוס הזוסטר מקטין את ההיארעות של הרפס זוסטר ומאושר למתן מגיל 50 שנים ומעלה.