דלקת בדרכי השתן

מהי דלקת בדרכי השתן?

דלקת בדרכי השתן (UTI) נגרמת בדרך כלל על ידי זיהום הנגרם על ידי חיידקים. מצב זה יכול להופיע גם אצל נשים וגם אצל גברים בכל הגילאים, אבל נפוץ יותר אצל נשים.

הדלקת יכולה להיות בחלקים שונים של מערכת השתן, אך לרוב היא בשלפוחית השתן. הדלקת עלולה לגרום לאי נוחות רבה, ואם לא מטפלים היא עלולה לגרום גם לנזק בריאותי.

ממה מורכבת מערכת השתן?

מערכת השתן

• הכליות מסננות את הדם ומפרישות חומרי פסולת דרך השתן.

• השופכנים הם הצינורות המובילים שתן מהכליות לשלפוחית השתן.

• שלפוחית השתן היא איבר דמוי כיס המשמש לאחסון שתן.

• השופכה היא הצינור המוביל שתן משלפוחית השתן אל החלק החיצוני של הגוף.

מה גורם לדלקת בדרכי השתן?

שתן במצבו התקין אינו מכיל חיידקים. החיידק השכיח ביותר הגורם לדלקות בדרכי השתן הוא E. Coli. חיידקים אלו נמצאים באופן טבעי במעי הגס ובפי הטבעת, ולמעשה הם חיוניים לתפקוד תקין של מערכת העיכול שלנו. עם זאת, כאשר חיידקים אלו מגיעים לשופכה מפי הטבעת, הם עלולים לחדור למערכת השתן ולגרום לזיהום ודלקת.

ישנם שלושה סוגים של דלקות בדרכי השתן:

• דלקת שלפוחית השתן (Cystitis): דלקת שלפוחית השתן. זהו הסוג הנפוץ ביותר של דלקת בדרכי השתן.

• אורטריטיס Urethritis: דלקת של השופכה.

• פיילונפריטיס Pyelonephritis: דלקת של הכליה.

מהם התסמינים של דלקת בדרכי השתן?

התסמינים השכיחים ביותר של דלקת בדרכי השתן הם:

• כאב, עקצוץ או צריבה בעת מתן שתן.

• תדירות מתן שתן (הצורך במתן שתן לעיתים קרובות).

בנוסף לכך, יכולים להופיע התסמינים הבאים:

• חוסר יכולת להשתין גם כאשר מרגישים צורך עז להטיל שתן. לחילופין, מצליחים להעביר כמות קטנה של שתן בכל פעם.

• תחושה ששלפוחית השתן אינה מתרוקנת לחלוטין.

• שתן עכור.

• דם בשתן.

• שתן בעל ריח רע.

כאשר מופיעים גם חום, כאבי גב וצמרמורות, יש לחשוד שהדלקת הגיעה לכליות.

יש לציין כי קשישים הסובלים מדלקת בדרכי השתן לרוב אינם סובלים מתסמיני המחלה ולכן קשה יותר לאבחן אותה אצלם.

ילדים עם דלקת בדרכי השתן עשויים לסבול מתסמינים נוספים כגון חום, אובדן תיאבון והקאות.

מהם גורמי הסיכון?

ישנם מספר גורמים המגבירים את הסיכון לזיהום בדרכי השתן, כולל:

• מין. אצל נשים, השופכה קצרה בהרבה מאשר אצל גברים (2 עד 3 סנטימטרים), ולכן עבורן הדרך של החיידקים מפי הטבעת לשלפוחית השתן קצרה יחסית.

• גיל המעבר (הפסקת הווסת). לאחר הפסקת המחזור של האישה, רירית הנרתיק הופכת דקה - מה שמאפשר לחיידקים להיכנס דרך חתכים בלתי נראים בעור.

• הריון.

• אי שתייה מספקת עלולה לגרום להתייבשות ולהפחתה בכמות השתן. כתוצאה מכך, חיידקים הפולשים למערכת השתן אינם נשטפים החוצה עם זרם השתן ועלולים לגרום לזיהום.

• קיום יחסי מין תכופים או שימוש בקוטלי זרע. במהלך החדירה, הרירית הנרתיקית עלולה להיפצע, ודרך החתכים בעור (שאותם לא בהכרח תראו או תרגישו), עלולים לחדור חיידקים.

• מחלות כמו סוכרת עלולות לעיתים לגרום לזיהום בשלפוחית השתן.

• ערמונית מוגדלת אצל גברים גורמת להפרעה בניקוז החופשי של השתן. שתן (כמו כל נוזל אחר בגוף) שאינו מתנקז נוטה להזדהם בקלות.

• פגמים מולדים בדרכי השתן הם הגורם השכיח לדלקות בדרכי השתן אצל תינוקות ופעוטות.

מבוא

עד כמה הבעיה נפוצה?

מצב זה מאוד נפוץ!

עד לגיל 24, כמעט 30% מהנשים סובלות לפחות פעם אחת מדלקת בדרכי השתן; יותר מ-50% מהנשים סובלות מדלקת בדרכי השתן לפחות פעם אחת בחייהן.

מצב זה שכיח יותר אצל בנות בעיקר בינקות ובילדות (עד גיל 4 שנים), ולאחר מכן כשהן מתחילות לקיים יחסי מין ולאחר הפסקת הווסת, מה שגורם לשינויים במרקם רירית הנרתיק.

במהלך הילדות (אצל תינוקות ופעוטות), בנים סובלים מעט יותר מבנות מדלקות בדרכי השתן. אבל בגיל מבוגר יותר, חל שינוי, ותדירות הזיהומים גבוהה בהרבה בנשים מאשר בגברים.

בגיל מבוגר, גברים סובלים מדלקות בדרכי השתן בעיקר עקב אצירת שתן כרונית הנגרמת בדרך כלל מהגדלה שפירה של הערמונית (BPH).

השכיחות של דלקות בדרכי השתן אצל בנים ובנות היא לרוב נמוכה יחסית (1% עד 2%), ובמידה והן מופיעות יש צורך בבירור כדי לשלול הפרעה בדרכי השתן. ההפרעה השכיחה ביותר היא ריפלוקס של השתן, כלומר עליית שתן לכיוון הכליות. במקרים החמורים היא גורמת לפגיעה משמעותית בכליות, עד כדי התפתחות של אי ספיקת כליות.

האם דלקת בדרכי השתן מדבקת? האם ניתן להידבק בשירותים ציבוריים?

באופן כללי, זיהום בדרכי השתן אינו נחשב מדבק, ויש צורך רק להקפיד על כללי ההיגיינה הרגילים.

הסברה שאפשר להידבק בשירותים הציבוריים כנראה לא נכונה. הסיכון לחלות בדלקת בדרכי השתן בשירותים ציבוריים נמוך מאוד. מצד שני, מגע מיני עלול לגרום להעברת חיידקים שעלולים לגרום לדלקות בדרכי השתן ולמחלות מין אחרות.

מתי לפנות לרופא?

דלקת בדרכי השתן מצריכה טיפול אנטיביוטי, ולכן אם מופיעים תסמינים המעידים על זיהום, יש צורך לפנות לרופא.

למעט נשים נשים בהריון - לא בכל חשד לדלקת בדרכי השתן יש לשלוח תרבית שתן לפני תחילת טיפול אנטיביוטי. אם התסמינים קלאסיים ואין גורמי סיכון לסיבוכים או שהאישה בהריון - לעיתים קרובות ניתן לטפל ללא בדיקת תרבית שתן.

נשים הסובלות מדלקות חוזרות ונשנות של דרכי השתן אף מתבקשות לפעמים להחזיק תרופות אנטיביוטיות בבית ולהשתמש בהן בעצמן ברגע שהן מרגישות את תסמיני הזיהום.

כיצד מאבחנים דלקת בדרכי השתן?

האבחנה נעשית לרוב לפי התסמינים ולפי הממצאים בשתן.

בבדיקת שתן כללית לרוב יימצאו רמות גבוהות של תאי דם לבנים וניטריטים. באמצעות תרבית שתן ניתן לזהות את סוג וכמות החיידקים המעורבים וסוגיהם. דבר זה חשוב כדי להחליט על סוג הטיפול המתאים.

תרבית שתן רגישה מאוד לטיפול אנטיביוטי, כך שאם נוטלים אפילו מנה אחת של אנטיביוטיקה, הסבירות לזהות את סוג החיידק שגרם לזיהום פוחתת מאוד. לכן יש לשלוח תרבית שתן לפני תחילת הטיפול האנטיביוטי.

אנשים הסובלים מזיהומים חוזרים בדרכי השתן, בעיקר ילדים, חייבים לעבור בירור הכולל בדיקות הדמיה ובדיקות מיוחדות של שלפוחית השתן לאיתור פגם אנטומי הדורש טיפול, על מנת למנוע נזק בלתי הפיך לכליות.

מהו הטיפול המיידי בדלקת בדרכי השתן? האם יש צורך באנטיביוטיקה?

דלקות בדרכי השתן מטופלות באנטיביוטיקה המתאימה לסוג החיידק הגורם לזיהום. ברוב המקרים, כדורים מספיקים. במקרים חמורים, כאשר הזיהום מתפשט לכליות, ייתכן שיהיה צורך לתת את התרופה בעירוי תוך ורידי - המצריך אשפוז.

בנוסף לטיפול האנטיביוטי, כדאי להגביר את כמות השתייה.

ניתן גם להשתמש במשככי כאבים ולהורדת חום - במידת הצורך.

לעיתים הטיפול כולל גם תרופה המקלה על הצריבה ואי הנוחות. לרוב מדובר בתרופה 'סדורל' (Phenazopyridine, Pyridium) הגורמת להופעת צבע אדום בשתן. לא להיבהל.

ברוב המקרים, תסמיני הדלקת משתפרים תוך 72 שעות מתחילת הטיפול האנטיביוטי.

ההבדל בטיפול בין גברים לנשים

בגלל ההבדלים במבנה האנטומי, יש הבדלים גם בטיפול שמקבלים נשים וגברים.

אצל גברים, שתן נגוע בחיידקים עלול להצטבר בשלפוחית השתן, ולכן לעיתים נדרש טיפול ארוך יותר: 7 עד 10 ימים לעומת 3 עד 5 ימי טיפול לנשים, במקרים מסוימים נשים יכולות להסתפק אפילו בטיפול חד פעמי. טיפול אנטיביוטי. טיפול בזיהום חמור יותר עשוי להימשך כשלושה שבועות.

האם יכולים להיות סיבוכים?

זיהום בדרכי השתן לא מטופל עלול להוביל לזיהום בכליות. דלקות חוזרות ונשנות של הכליות עלולות לגרום להצטלקות של הכליות ולפגוע בתפקוד הכליות (עד כדי אי ספיקת כליות).

דלקת לא מטופלת בנשים בהריון מגבירה את הסיכון לילודים במשקל נמוך וללידה מוקדמת.

דלקת חוזרת של שלפוחית השתן עשויה להיות סימן לבעיה חמורה יותר כמו סרטן שלפוחית השתן, הפרעה במבנה האנטומי או חוסר במערכת החיסון.

כיצד ניתן להפחית את הסיכון לסבול מדלקת בדרכי השתן?

אין ספק שהדרך הטובה ביותר לטפל בדלקת בדרכי השתן היא למנוע אותה מלכתחילה. למרבה הצער, כנראה שאי אפשר למנוע לחלוטין דלקות בדרכי השתן, אך ניתן לבצע כמה פעולות המפחיתות את הסיכון ללקות בדלקת בדרכי השתן.

אלה הפעולות שניתן לבצע באופן עצמאי:

• הקפידו על שתייה מרובה, לפחות שמונה כוסות ביום. הנוזלים הרבים שאתה שותה שוטפים את כל מערכת השתן ושוטפים חיידקים.

• יש להימנע מהתאפקות כאשר יש דחף להשתין.

• נשים המשתמשות בדיאפרגמה (לא שכיח בישראל) נוטות יותר לזיהומים בדרכי השתן. קוטלי זרע עשויים גם להגביר את הסיכון לזיהום: הם הורגים את החיידקים הידידותיים בנרתיק המונעים מחיידקי ה-E. coli להתרבות.

• טיפ נפוץ שעובד היטב הוא להטיל שתן לפני קיום יחסי מין ואחרי קיום יחסי מין. הליך זה שוטף את החיידקים החוצה.

• מומלץ לצרוך חמוציות. בתי המרקחת ורשתות המרקחת מלאים במוצרים המבוססים על חמוציות למניעת דלקות בדרכי השתן. חמוציות מכילות חומר בשם פוליפנול מסוג A המקשה על חיידקי ה-E. coli להיצמד לדופן שלפוחית השתן.

מאמר סקירה שפורסם ב-2017 וכלל מידע על כמעט 5,000 נבדקים מראה כי אלו שנטלו מוצרי חמוציות היו בסיכון מופחת ללקות בדלקת בדרכי השתן. עם זאת, יש לצרוך חמוציות באופן קבוע ובכמויות גדולות כדי להגיע לכמות מספקת של החומר הפעיל.

הבעיה: מוצרי החמוציות הנמכרים בבתי המרקחת לא תמיד מציינים את כמות החומר הפעיל. בכל מקרה, אם הניסיון האישי מראה שמוצרים אלו עוזרים, אין סיבה לא להמשיך להשתמש בהם.

• פרוביוטיקה – המחקרים האחרונים מראים שהיא לא מפחיתה את הסיכון לדלקות בדרכי השתן, ולכן לא ניתן להמליץ עליה למטרה זו.

• בתי מרקחת מציעים תכשירים טבעיים שונים שאמורים לסייע לנו למנוע ולטפל בדלקות בדרכי השתן. מוצרים אלו - לרוב - לא נבדקו במחקרים. אחד התוספים הללו הוא D-Mannose.

מדובר בסוג סוכר (אל דאגה, הוא לא משפיע על איזון הסוכרת) שמפריע להצמדות של חיידקים לדופן דרכי השתן ובכך אמור למנוע התפתחות דלקת. נשמע הגיוני, אבל המחקרים לגבי יעילותו עדיין לא נותנים תשובה חד משמעית. אבל, מדובר בטיפול בטוח שבדרך כלל לא גורם לתופעות לוואי, אז אם תנסו את התכשיר וזה עוזר - אין מניעה להשתמש בו לפרקי זמן ארוכים יותר.

בנוסף לכך, ישנם מספר טיפולים רפואיים נוספים שעשויים להפחית את הסיכון לדלקות בדרכי השתן:

• לנשים לאחר גיל המעבר ניתן לתת באופן קבוע תכשירים מקומיים המכילים אסטרוגן. אסטרוגן מחזיר לרירית הנרתיק את ההגנה הטבעית שלה. תכשירים אלו אינם מעלים את רמת האסטרוגן בדם באופן משמעותי ולכן נקיים מתופעות הלוואי של טיפול הורמונלי חלופי.

• לנשים שהדלקת שלהן מופיעה בשכיחות גבוהה לאחר קיום יחסי מין, ניתן לשקול מתן טיפול אנטיביוטי מונע לאחר כל קיום יחסי מין.

• במקרים מסוימים הרופא עשוי להמליץ על טיפול קבוע בתרופה כמו Hyprex, המפחיתה את תדירות הדלקת. התרופה נלקחת לרוב בתוספת ויטמין C ומקשה על התרבות החיידקים בדרכי השתן.

• לעיתים ניתן לשקול טיפול אנטיביוטי מונע לפרק זמן מוגבל.

אני בהריון, והרופא שלח אותי לעשות תרבית שתן. למה?

לפעמים השתן שלנו מכיל חיידקים למרות שאין לנו סימפטומים של דלקת בדרכי השתן: אין חום, אין תחושת צריבה במתן שתן, אך למרות זאת מתפתחים חיידקים בתרבית השתן. במצב כזה לרוב אין צורך לטפל באנטיביוטיקה. להיפך, אנו יודעים שטיפול אנטיביוטי במקרה כזה עלול לגרום בהמשך להתפתחות של דלקות בדרכי השתן עקב חיידקים עמידים יותר.

אבל בהריון המצב שונה. עקב השינויים הפיזיולוגיים בגוף האישה במהלך ההריון, קיים סיכון גבוה יותר לפתח דלקת בדרכי השתן וכן זיהום חמור בשתן המזהם את הכליות (פיאלונפריטיס).

נוסף על כך, יש קשר בין הימצאות חיידקים בשתן לסיבוכי הריון. לכן, כל אישה בהריון נשלחת לתרבית שתן, ואם מתפתח חיידק בתרבית השתן עליה לקבל טיפול אנטיביוטי.

The Figure was partly generated using Servier Medical Art, provided by Servier, licensed under a Creative Commons Attribution 3.0 unported license