"מחלות מין" (STD) הינן קבוצה של מחלות זיהומיות המועברות על ידי מגע מיני, אשר נגרמות על ידי חיידקים, וירוסים וטפילים.
ישנם יותר מ -20 סוגים של מחלות מין, הכוללות בין היתר כלמידיה, זיבה, עגבת, הרפס סימפלקס, HPV (וירוס פפילומה אנושי), HIV, אוראפלסמה, מיקופלזמה, צהבת נגיפית מסוג B, ועוד...
תסמיני המחלות השונות יפורטו באתר זה משתנות בין גברים לנשים, אולם בדרך כלל, נשים נמצאות בסיכון גבוה יותר לסיבוכים ממחלות מין מאשר גברים. הסיבוך הנפוץ ביותר עבור נשים הינו דלקת של האגן (דלקת באיזור החצוצרות והרחם (PID) אשר עלולה להוביל לפגיעה ביכולת להרות באופן טבעי.
כמו כן, נשים בהריון עם מחלת מין, עלולות להעביר אותו לתינוק ולחשוף אותו לבעיות בריאותיות משמעותיות.
גורמי הסיכון להידבקות במחלות מין כוללים בראש ובראשונה יחסי מין לא מוגנים. שימוש באמצעי הגנה כגון קונדומים מוריד בצורה משמעותית ביותר את האפשרות להידבק במחלת מין (כמו גם להיכנס להריון לא רצוי..)
גם קיום יחסי מין עם פרטנרים מרובים, שימוש בסמים וצריכת אלכוהול רבה נמצאה כמעלה סיכון להידבקות במחלות מין.
כל גורמי הסיכון הללו הינם שכיחים מאוד בתל-אביב למרבה הצער, לכן במרפאתנו אנו "זוכים" לטפל מדי יום במטופלים עם מחלות מין שונות.
קלמידיה וזיבה (גונוריאה)
קלמידיה וזיבה הינן שתיים ממחלות המין השכיחות ביותר, ולמרבה הצער אנו זוכים לטפל בחולים עם זיהום בקלמידיה וזיבה מדי שבוע.
הזיהום מועבר מאדם אחד לאחר במהלך קיום יחסי מין לא מוגנים; וגינלי, אנאלי או אוראלי. החיידק יכול גם לעבור מאדם אחד לאחר, על ידי שיתוף צעצועי מין ללא ניקוי מתאים או ללא כיסוי בקונדום.
לרוב, אין תסמינים, ומי שחולה בקלמידיה או זיבה הוא "נשא שקט". לכן, הוא/היא יכול/ה להעביר אותו/ה למגעים המיניים שלו/ה, אם המגע המיני אינו מוגן לחלוטין.
התסמינים מופיעים בדרך כלל 1-3 שבועות לאחר המגע המיני, אך הם יכולים להופיע גם חודשים או שנים לאחר מכן.
התסמינים הנפוצים ביותר של זיהום בקלמידיה או זיבה הם:
· תחושת צריבה ו/או כאב בזמן מתן שתן
· הפרשות מהשופכה/פי הטבעת/נרתיק
· דימום נרתיקי לאחר קיום יחסי מין או בין הווסת
· כאבי בטן תחתונה
· דלקות שתן תכופות
· כאבי פרינאום/אגן
· דם בזרע
· כאב באשכים
· כאב גרון
· כאב אנאלי
· דלקת בעין
זיהום בקלמידיה או זיבה מאובחן בקלות על ידי בדיקת שתן פשוטה. ישנה גם אפשרות לקחת תרבית עם מטוש מהפין, פי הטבעת, העיניים או הנרתיק.
אבחון וטיפול נכונים מפחיתים את הסיכון לסיבוכים באופן משמעותי, בעוד שפיתוח אחד מהם (למשל - דלקת באגן), מקשה הרבה יותר על הטיפול וההכחדה.
אנו ממליצים לכל אדם שמפתח אחד מהתסמינים לעיל להיבדק, אך גם לכל אדם אחר שיש לו אחד מגורמי הסיכון שהוזכרו לעיל.
הטיפול בזיהום בקלמידיה הינו בדר"כ דוקסילין פעמיים ביום למשך 10 ימים, או אזיתרומיצין (אזניל, זטו) 1 גרם חד פעמי. מחשש לפיתוח עמידות של החיידק כנגד אזיתרומיצין - כיום ההמלצה היא להעדיף טיפול בדוקסילין.
הטיפול בזיבה (גונוראה) הינו זריקה אנטיביוטית לישבן בשם צפטריאקסון במינון 500 מ"ג, לרוב מהול בלידוקאין לצורך אלחוש מקומי בשעות לאחר מתן הזריקה.
במרפאתנו אנו מספקים טיפולים אלו.
עגבת (סיפיליס)
עגבת (סיפיליס בלועזית) היא מחלה המועברת במגע מיני (STD) הנגרמת על ידי החיידק Treponema pallidum. עגבת יכולה להוביל להשלכות בריאותיות משמעותיות אם לא מטופלים כראוי.
כמה נפוצה מחלת העגבת?
עד לפני מספר שנים, מחלת העגבת היתה די נדירה בארצנו. אולם בשנים האחרונות אנו מזהים עליה ברורה בשיעורי ההדבקה, המיוחסים בעיקר ליחסי מין לא מוגנים, בראש ובראשונה בקרב גברים הומוסקסואליים. כבר היום במרפאתנו אנו נתקלים במספר מקרים מדי שנה, וכבר איננו מופתעים לגלות, לצערנו, שמטופל נדבק בעגבת.
איך נדבקים בעגבת?
עגבת מועברת מאדם לאדם על ידי מגע ישיר עם פצע כיבי אופייני, המכונה באנגלית "צ'אנקר". הכיב יכול להופיעעל או סביב איברי המין- פין,נרתיק, סביב פי הטבעת או בתוכו, בתוך הפה או מסביבו. העברת עגבת יכולה להתרחש במהלך יחסי מין וגינליים, אנאליים או אוראליים. בנוסף, נשים בהריון עם עגבת יכול להעביר את הזיהום לילדם שטרם נולדו.
באיזו מהירות מופיעים התסמינים לאחר ההדבקה?
הזמן הממוצע בין הידבקות בעגבת לבין תחילת הסימפטום הראשון הוא 21 ימים, אבל זה יכול לנוע בין 10 ל 90 ימים.
מהם הסימנים והתסמינים אצל מבוגרים?
העגבת מכונה גם "החקיין הגדול" (the great pretender), שכן התסמינים שלה יכולים להיראות כמו מחלות רבות אחרות. עם זאת, עגבת בדרך כלל מתקדמת בשלבים טיפוסיים שיכולים להימשך שבועות, חודשים, או אפילו שנים:
שלב ראשוני
הופעתו של כיב בודד מסמנת את השלב הראשוני של מחלת העגבת, אך לעיתים יופיעו מספר פצעים כיביים ולא אחד בודד. הכיב הוא בדרך כלל (אבל לא תמיד) נוקשה, עגול, ולא כואב. הכיב מופיע במקום שבו חיידקי עגבת חדרו לגוף. לעיתים כיבים אלו מופיעים במקומות שקשה לראותם (למשל, הנרתיק או פי הטבעת). כל כיב כזה נמשך 3 עד 6 שבועות ונרפא לבד, ללא קשר לטיפול. עם זאת, אם האדם הנגוע אינו מקבל טיפול הולם, הזיהום מתקדם לשלב השניוני.
שלב שניוני
שלב זה מאופיין בפריחה בעור ו/או נגעים בריריות (פצעים בפה, בנרתיק או בפי הטבעת). הפריחה הטיפוסית הקשורה לעגבת משנית יכולה להופיע כאשר עדיין יש פצע כיבי של השלב הראשוני, או כמה שבועות לאחר שהכיב נרפא. הפריחה בדרך כלל אינה גורמת לגירוד. הפריחה האופיינית של עגבת שניונית עשויה להיראות כמו כתמים חומים, אדומים או אדמדמים, בכפות הידיים והרגליים. עם זאת, עלולות להתפתח פריחות מסוג אחר בחלקים אחרים של הגוף, המדמות לעיים מחלות אחרות. לעיתים פריחות הקשורות לעגבת שניונית הן כל כך קלושות, שלא מבחינים בהם. נגעים גדולים, מורמים, אפורים או לבנים, הידועים בשם קונדיומה לאטה, עשויים להתפתח באזורים חמים ולחים כגון הפה, בית השחי או אזור המפשעה. מלבד פריחה, הסימפטומים של עגבת משנית עשויים לכלול חום, בלוטות לימפה נפוחות, כאב גרון, נשירת שיער מקומית, כאבי ראש, ירידה במשקל, כאבי שרירים, ועייפות. גם הסימפטומים של עגבת משנית ייעלמ עם או ללא טיפול. עם זאת, ללא טיפול, הזיהום יתקדם לשלב הסמוי ואולי שלישוני של המחלה.
שלב סמוי (לטנטי)
השלב הסמוי (נטול תסמינים) של העגבת הוא פרק זמן שבו אין סימנים או סימפטומים נראים לעגבת. ללא טיפול, האדם הנגוע ימשיך להיות נשא של חיידקי העגבת בגוף, למרות שאין סימנים או סימפטומים. עגבת סמויה מוקדמת היא מצב שהו יודעים בוודאות שההדבקה התרחשה במהלך 12 החודשים האחרונים. עגבת סמויה מאוחרת היא מצב שבו ההדבקה התרחשה לפני יותר מ-12 חודשים, או במצב שלא ידוע מתי המטופל/ת נדבק. העגבת הסמויה יכולה להימשך שנים.
עגבת שלישונית
עגבת שלישונית היא נדירה ומתפתחת בחלק ממצבי העגבת השניונית שלא טופל כראוי. היא יכולה להופיע אפילו 10-30 שנים לאחר ההדבקה הראשונית, ושלב זה כבר עלול להיות מסוכן ואפילו קטלני. עגבת שלישונית יכולה להשפיע על מספר איברים, כולל המוח, העצבים, העיניים, הלב, כלי הדם, הכבד, העצמות והמפרקים. הסימפטומים של עגבת שלישונית להשתנות בהתאם לאיבר המודבק.
מהו הטיפול בעגבת - סיפיליס?
אין טיפול ביתי או תרופות ללא מרשם המרפאים מעגבת, אך קל לרפא את מחלת העגבת בשלבים המוקדמים שלה. הזרקה תוך שרירית בודדת של פניצילין G (במינון 2.4 מיליון יחידות) תרפא אדם בעל עגבת סמויה ראשונית, במצבים של עגבת סמויה ארוכת טווח או בעלת משך לא ידוע, יש לתת סדרה של שלוש זריקות כאלו במרווחים שבועיים. הטיפול יחסל את חיידק העגבת וימנע נזק נוסף, אך הוא לא יתקן נזק שכבר נעשה.
יש לשים לב כי טיפול בכדורי פניצילין או זריקות פניצילין מסוג אחר - לא יעילים במקרי עגבת.
לעיתים קרובות, בימים שלאחר קבלת הזריקה תופיע תגובה של מחלה דמויית שפעת. תגובה זו אינה מסוכנת וחולפת מעצמה בתוך מספר ימים בודדים. ניתן להשתמש בתרופות מורידותחום וכאבים כגון פרצטמול (אקמול וכד') או איבופרופן.
במצבים בהם קיימת אלרגיה ברורה לפניצילין, האפשרויות הטיפוליות (עבור חולים שאינם בהריון) עשויים לכלול דוקסיציקלין, טטרציקלין, צפטריאקסון (רוצפין). אין הוכחה חותכת כי טיפולים אלו יעילים כמו פניצילין, ולכן יש צורך במעקב מעבדתי כדי להבטיח תגובה סרולוגית מתאימה וריפוי.
אנשים המקבלים טיפול בעגבת חייבים להימנע ממגע מיני עם פרטנרים עד לריפוי מלא של פצעי העגבת (במידה וקיימים). כל מי שאובחן עם עגבת חייב להודיע לפרטנרים המיניים על הידבקותו, על מנת שיגשו להיבדק ולקבל טיפול במידת הצורך.